Daf 95b
וְכִי תֵּימָא דְּמַיבְלַע לְהוּ בַּהֲדֵי חַד מִסַּמְמָנִין וְהָא צָרִיךְ לְכַסְכֵּס שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד תְּנַן אֶלָּא דְּמַבְלַע לְהוּ בְּרוֹק תָּפֵל דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ רוֹק תָּפֵל צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד
Rachi (non traduit)
צריך לכסכס. צריך לשפשף הכתם שלשה פעמים בכל אחד והכי אמרינן בנדה:
מַתְנִי' אֶחָד שֶׁבִּישֵּׁל בּוֹ וְאֶחָד שֶׁעֵירָה לְתוֹכוֹ רוֹתֵחַ אֶחָד קָדְשֵׁי (הַ)קֳּדָשִׁים וְאֶחָד קָדָשִׁים קַלִּים טְעוּנִין מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר קָדָשִׁים קַלִּים אֵין טְעוּנִין מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה
Rachi (non traduit)
מתני' ר''ש אומר קדשים קלים כו'. ובגמ' מפרש טעמא ואם תאמר הרי הבלוע נעשה נותר ופולטו בהיתר לאחר זמן מודי רבי שמעון דבעי הגעלה ברותחין ומתורת מריקה ושטיפה הוא דממעיט ליה כדמתרצינן בגמ' גבי תרומה לא נצרכה לכדאמר מר במים ולא ביין במים ולא במזוג הא אפי' ביין ואפי' במזוג:
גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ אֵין לִי אֶלָּא שֶׁבִּישֵּׁל בּוֹ עֵירָה לְתוֹכוֹ רוֹתֵחַ מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר וַאֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר
Rachi (non traduit)
גמ' ה''ג בתורת כהנים עירה לתוכו רותח מניין ת''ל אשר בו ישבר. מדסמיך ישבר אצל בו ולא כתב אם בכלי חרס תבושל ישבר למידרש אם נבלע בו מ''מ ישבר:
Tossefoth (non traduit)
עירה לתוכו רותח מנין ת''ל אשר תבושל בו ישבר. מכאן מדקדק ר''ת דעירוי ככלי ראשון מדחשיב כמבושל ונראה דאדרבה קשה מכאן דהא קרי ליה בסמוך בלוע בלא בישול מיהו י''ל דחשיב ליה בלוע בלא בישול לפי שאינו מתבשל מחמת הכלי דבכלי אחר נתבשל ורבינו שמואל היה מדקדק דעירוי ככלי שני מהא דתנן בפרק כירה (שבת דף מב:) האילפס והקדירה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין דמשמע הא לערות מהם על התבלין שרי ועוד היה מדקדק מהא דקי''ל כשמואל דאמר תתאה גבר דתניא כוותיה בפ' כיצד צולין (פסחים דף עו.) והיה מתיר מתוך כך לערות רותחין מכלי ראשון על התרנגולת כדי למולגה ור''ת אומר דאדרבה דוק מסיפא אבל נותן לתוך הקערה הא לערות מאילפס על התבלין אסור ועוד לדבריו קשה ההיא משנה למ''ד עילאה גבר אלא איידי דתנא רישא המיחם שפינהו לא יתן לתוכו מים אבל נותן לתוך הכוס תנא סיפא נמי האילפס והקדירה לא יתן לתוכן (מים) [תבלין] אבל נותן לתוך הקערה ובירושלמי משמע דעירוי ככלי ראשון דאמרינן עלה בגמ' מהו ליתן תבלין מלמטה ולערות עליהן מלמעלה רבי יונה אומר עירוי ככלי ראשון חייליה דר' יונה מן הדא וכל כלי חרס אשר תבושל בו ישבר אין לי אלא שבישל בו עירה לתוכו רותח מניין ת''ל ואשר תבושל בו ישבר מ''מ (וכה אמר הכין) א''ר יוסי תמן כלי חרס בולע תבלין אינו מבשל פירוש כלי חרס בולע טפי משאר כלים איתיב רבי יוסי בר' בון והתני אף בכלי נחשת כן אית לך למימר כלי נחשת בולע פי' וכי בלע יותר משאר כלים בתמיה השתא מדמי התם כמו שבולע על ידי עירוי כמו כן מבשל ע''י עירוי ש''מ מיתניא כוותיה דרבי יונה אלמא הילכתא כוותיה ואע''ג דקי''ל כוותיה דשמואל דאמר תתאה גבר מודה שמואל דמבשל כדי קליפה דהא ברייתא דמסייע ליה קתני חם לתוך צונן מדיח ופריך הש''ס אדמיקר ליה בלע פירוש קודם שיצטנן חום שלמעלה נבלע ממנו מקצת בתחתון ומשני אימא חם לתוך צונן קולף ועוד מייתי ר''ת ראיה מהא דקאמר בפרק כל שעה (פסחים דף לז:) המעיסה ב''ש פוטרין וב''ה מחייבין החליטה ב''ש מחייבין ובית הלל פוטרין איזו היא המעיסה ואיזו היא החליטה המעיסה קמח על גבי מוגלשין פירוש מוגלשין מים רותחין ופריך מ''ש המעיסה ומאי שנא החליטה ומשני תברא מי ששנה זו לא שנה זו אלמא מאן דפטר מחלה בקמח על גבי מוגלשין משום דלאו לחם הוא כיון שנילוש ברותחין פטר נמי במוגלשין ששפכן על גבי קמח אע''פ שנשפכו לכלי שני אלמא עירוי ככלי ראשון מיהו קשה היכי פטר הא אינו מבשל אלא כדי קליפה לשמואל דאמר תתאה גבר דקי''ל כוותיה וי''ל דמיירי כגון דליכא אלא כדי חיוב חלה מצומצם או מעט יותר דבתר קליפה אין נשאר כשיעור חלה ועוד מביא ר''ת ראיה מהא דאמר בשילהי ע''ז (דף עד:) נעוה ארתחו אלמא עירוי ככלי ראשון דאין יכול להכשירו אלא בעירוי ועוד יש לדקדק דמיירי בעירוי מדתניא התם רבי יוסי אומר הרוצה לטהרן מיד מגעילן ברותחין או חולטן במי זיתים והחלטה אינו אלא עירוי כדמפרש בפסחים (דף לז:) מוגלשין ע''ג קמח מיהו אין ראיה משם לשאר דברים דבכמה דברים מיקל ביין נסך שאין מיקל בשאר איסורין דחולטן במי זיתים משמע אפילו צונן כמו חלטי לה בחלא דכל הבשר (חולין דף קיא.) גבי כבדא וכן עירוי שלשה ימים מעת לעת וניגוב והנחה מגת לגת שכל אלו העניינים לא מהני בשאר איסורים וטעמא משום דביין נסך אין איסור רותח כלל אלא שהחמירו בו להרתיחו ואף ר''ת התיר לשפוך רותחין לתוך החבית שהיה בה יין נסך ולהפכם מצד זה לצד זה בתוך החבית אע''פ שכבר היו בכלי שני מיד כששופכן בחבית ולא נפלו על כל צידי החבית אלא מכלי שני שהופכן מצד זה לצד זה ואפילו עירוי מכלי ראשון ליכא ומ''מ עירוי הוא ככלי ראשון לענין שאר איסורין כמה שהוכחתי ומה שכתב בסדר של פסח המתחיל אדיר דר מתוחים הכנת קערות ומיליהם בכלי שני שימושיהם כשופכין מסיר בהן כך שופכין רותחין עליהן אומר ר''ת דליתיה דכל כלים שבעולם מהניא שפיכת רותחין דעירוי ככלי ראשון וקשה לרבינו שמואל נהי דמהני עירוי רותחין מכלי ראשון לתוך קערות ושאר כלים שדרך לערות בהן היאך יועיל לאותן קערות וכלים שהוכנסו כולן לתוך כלי ראשון ומלואן איסורין מכל צד בכל עובי הכלי לענין שיוכל לחזור ולהכניסן בתוך אילפס וקדירה מרותחין של היתר כיון דקיימא לן כשמואל דאמר תתאה גבר ואינו מבשל אלא כדי קליפה ואם היינו מפרשים דעירוי ככלי ראשון לגמרי ומבשל יותר מכדי קליפה ומאי דאמר שמואל דאינו מבשל אלא בכדי קליפה זה דוקא בשני דברים יבשים שנוגעין זה בזה ואפילו בדבר לח כגון נטף מרוטבו על הסולת שאותו רוטב אינו כמו עירוי שהרי נפסקה אבל עירוי שאין כח הכלי ראשון נפסק מבשל לגמרי לפי זה יתיישב מה שאומר ר''ת דשופכין רותחין עליהן הוא הכשר גמור אפילו לקערות שנותנן בתוך הסיר והאילפס ולא תקשי נמי מה שפירשתי לעיל דמוגלשין על גבי קמח היכי פטור מחלה והלא אינו מבשל אלא כדי קליפה דאיכא למימר דמבשל לגמרי כדפירשתי מיהו ר''ת לא היה סובר כן מדאיצטריך ליה למימר דעירוי אינו מבשל אלא כדי קליפה משום קושיא דתתאה גבר וא''ת הא דתנן בפ' חבית (שבת דף קמה:) כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת וכל שלא בא בחמין מלפני השבת מדיחין אותו בחמין [בשבת] חוץ ממליח הישן וקולייס האיספנין ואי עירוי ככלי ראשון אמאי מדיחין וי''ל התם בכלי שני מיירי ואפי' הכי מדיחין אין שורין לא משום דמיחזי כמבשל ולא דמי לתבלין דשרי בפרק כירה (שבת מב:) ליתן לתוך הקערה או לתוך התמחוי דעשויין למתק את הקדירה ולא מיחזי כמבשל אי נמי לרבותא נקט מדיחין דאפי' הדחה אסור במליח ישן וקולייס האיספנין:
בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא תְּלָאוֹ בַּאֲוִיר תַּנּוּר מַהוּ אַבִּישּׁוּל וּבִילּוּעַ הוּא דְּקָפֵיד רַחֲמָנָא אוֹ דִילְמָא אַבִּישּׁוּל בְּלֹא בִּילּוּעַ
Rachi (non traduit)
תלאו. לשפוד של חטאת לצלותו באויר תנור דנתבשל בו אבל לא נבלע בו כלום:
מהו. מי הוי צריך תנור שבירה או לא:
אָמַר רָבָא תָּא שְׁמַע אֶחָד שֶׁבִּישֵּׁל בּוֹ וְאֶחָד שֶׁעֵירָה לְתוֹכוֹ רוֹתֵחַ
Rachi (non traduit)
ואחד שעירה לתוכו. אלמא אחדא קפיד דהא עירה לתוכו בלוע איכא בישול ליכא:
בִּלּוּעַ בְּלֹא בִּישּׁוּל לָא קָמִיבַּעְיָא לַן כִּי קָמִיבַּעְיָא לַן בִּישּׁוּל בְּלֹא בִּילּוּעַ מַאי
Rachi (non traduit)
בלוע בלא בישול לא מיבעיא לן. דכיון דהוי נותר והתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם ובעי שבירה:
תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ תַּנּוּר שֶׁל מִקְדָּשׁ שֶׁל מַתֶּכֶת הָיָה וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בִּישּׁוּל בְּלֹא בִּלּוּעַ לָא קָפֵיד נֶיעְבֵּיד שֶׁל חֶרֶס כֵּיוָן דְּאִיכָּא שְׁיָרֵי מְנָחוֹת דַּאֲפִיָּיתָן בַּתַּנּוּר וְאִיכָּא בִּישּׁוּל וּבִילּוּעַ עָבְדִינַן שֶׁל מַתֶּכֶת
Rachi (non traduit)
של מתכת היה. קס''ד מפני שצולין בו שפודי חטאת שלא יטען שבירה:
בישול ובלוע. שמן המנחה:
הָהוּא תַּנּוּרָא דִּאטְחוֹ בֵּהּ טִיחְיָיא אַסְרַהּ רַבָּה בַּר אֲהִילַיי לְמֵיכְלַהּ לְרִיפְתָּא לְעוֹלָם וַאֲפִילּוּ בְּמִילְחָא דִּילְמָא אָתֵי לְמֵיכְלַהּ בְּכוּתָּחָא
Rachi (non traduit)
טחו ביה טחייה. מין טיגון הוא שעושין מלחם וטשין התנור באליה ואופין את הלחם אחר שטחוהו ובמס' שבת (דף קיט.) נמי אמרינן תלתא סאוי טחיי:
לעולם. ואפילו הסיקוהו ואפו בו דקסבר אינו יוצא מידי דופיו:
מֵיתִיבִי אֵין לָשִׁין אֶת הָעִיסָּה בְּחָלָב וְאִם לָשׁ כָּל הַפַּת כּוּלָּהּ אֲסוּרָה מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵירָה
Rachi (non traduit)
מפני הרגל עבירה. שלא יאכל הפת עם הבשר:
כְּיוֹצֵא בּוֹ אֵין טָשִׁין אֶת הַתַּנּוּר בְּאַלְיָה וְאִם טָשׁ כָּל הַפַּת כּוּלָּהּ אֲסוּרָה עַד שֶׁיַּסִּיק אֶת הַתַּנּוּר תְּיוּבְתָּא דְּרַבָּה בַּר אֲהִילַיי תְּיוּבְתָּא
Tossefoth (non traduit)
ואם טש כל הפת כולה אסורה. וא''ת מאי שנא מהא דאמרינן בפ' כל הבשר (חולין קיא:) דגים שעלו בקערה מותר לאוכלם בכותח דנותן טעם בר נותן טעם מותר ובשם רש''י פירש ה''ר יהודה חתנו דדוקא עלו שרו הא נתבשלו אסור ובא מעשה לפניו בביצים שנתבשלו בקדירה שבשלו בה חלב ואסר לעשות מולייתא על גבי בשר ואין להביא ראיה לדבריו מקדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנותן טעם (לקמן ע''ב) דהתם לאו נותן טעם בר נותן טעם הוא שהטעם שני באיסור אבל כאן הטעם שני בהיתר וקודם שיבא לידי איסור נתבטל הטעם בדגים לפי שהוא שני אבל יש לדקדק מצנון שחתכו בסכין של בשר דאסור לאוכלו בכותח (חולין דף קיא:) דאגב חורפיה בלע טפי וחשיב כחד טעמא ולא גרע נתבשל מצנון מיהו לפי לשון אחר שפירש שם בקונטרס היינו טעמא שיש חילוק בין קערה לסכין דסתם קערה מקנחין אותה משומן הקרוש עליה משום מיאוס אבל סכין טעמא שהשומן קרוש עליו ואינו ניכר כשחותך הוי כצונן טעם הבא מן הממש ולפי זה אין ראיה מצנון שחתכו בסכין והך דתנור שטשו באליה נמי מפרש ר''ת דאי אפשר לו לתנור להתקנח יפה ונדבק בו השמנונית והוי בעין עד שיוסק ומיהו יש לדקדק דאפי' נתבשלו שרי מהא דאמר לקמן (זבחים דף צז.) דכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו ומותר לבשל האידנא שלמים בקדירה שבישל בה שלמים אתמול ולא אמרינן דקממעט באכילת שלמים דהאידנא דטעם שני הוא ונתבטל קודם שיבוא לידי איסור ואפי' למ''ד דשאני התם שהוא טעם שלישי שיש מים בקדירה שמבשלים בה שלמים מטעם זה נמי יהו מותרין הביצים שנתבשלו בקדירה החולבת לעשות מהם מולייתא בבשר שבתוך המים נתבשלו ועוד דגבי שפוד ואסכלא מייתי בסוף ע''ז (דף עו.) ההיא דכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו ומיהו על כרחין אין זו ראיה דלענין חטאת אין שייך לומר כן דבסוף ע''ז (שם) קשרי לבשל חטאת והדר שלמים והרי ממעט באכילתן דמיתסרי לזרים לנשים ולעבדים ואין נאכלין אלא ליום ולילה גם מיפסלי ביוצא כחטאת ואין שייך כאן להתיר מכח נותן טעם בר נותן טעם כי אם היכא שיש שני נותני טעם של היתר אבל האחד של איסור לא דהוי כמו קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב תרומה לא יבשל בה חולין ועל כרחין יש לומר שם משום דמין במינו דאורייתא ברובא בטל ובכלי המקדש ברגל אוקמיה אדאורייתא ואע''ג דאסרי לקמן (זבחים דף צז.) רקיק שנגע ברקיק וחתיכה בחתיכה גבי כלים אקילו רבנן טפי ותימה אי נתבשלו נמי מותר אמאי אמרו רבנן מזמן אכילה של ראשון טעון מריקה ושטיפה לגבי שלמים דאתמול ושלמים דהאידנא דשניהם היתר דאין סברא לומר גזירת הכתוב היא בדבר שמותר גמור בחולין אפי' מדרבנן. ברו''ך:

אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי וְכִי מֵאַחַר דְּאִיתּוֹתַב רַבָּה בַּר אֲהִילַיי אַמַּאי אָמַר רַב קְדֵירוֹת בְּפֶסַח יִשָּׁבְרוּ אֲמַר לֵיהּ רַב מוֹקֵי לַהּ הָהִיא בְּשֶׁל מַתֶּכֶת
Rachi (non traduit)
אמאי אמר רב כו'. הא אית להו תקנתא בהיסק:
מוקים לההיא. דקתני עד שיוסק התנור בשל מתכת:
וְאִי בָּעֵית אֵימָא בְּתַנּוּר שֶׁל חֶרֶס זֶה הֶסֵּיקוֹ מִבִּפְנִים וְזֶה הֶסֵּיקוֹ מִבַּחוּץ
וְנַעְבֵּיד הֶסֵּקָה מִבִּפְנִים חָיֵיס עֲלַיְיהוּ דְּמִתַּבְרִי הִילְכָּךְ הַאי כּוּבְיָא הֶסֵּיקוֹ מִבַּחוּץ הוּא וַאֲסִיר
Rachi (non traduit)
כוביא. רעפים חלולין כמין שפיתת קדירה ופעמים שטחין אותו שמן ואופין בו לחם הקרוי טיחיא:
וְכִי תֵּימָא דְּמַבְלַע לְהוּ בַּהֲדֵי שִׁבְעָה סַמְמָנִין וּמְעַבַּר לְהוּ לְכוּלְּהוּ כְּחַד וְהָתְנַן הֶעֱבִירָן שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן אוֹ שֶׁהֶעֱבִיר שִׁבְעָתָן כְּאֶחָד לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם
Rachi (non traduit)
הכי גרסי' וכי תימא דמיבלע להו בהדי שבעה סממנין ומעבר להו לכולהו כחד:
שלא כסדרן. כסדר שהן שנויין במשנה זה אחר זה כסדר העברתן:
And should you say that one mixes it in with the seven substances (1) and applies them all at once; surely we learnt: If they were not applied in their order, (2) or if they were all applied simultaneously, it is of no avail? And should you say that he mixes it up in one of the substances; but surely we learnt [that] he must rub the stain three times with each [substance]? — Rather, he mixes it up in tasteless saliva, for Resh Lakish said: There must be tasteless saliva with each one. MISHNAH. WHETHER ONE BOILED THEREIN OR POURED BOILING [FLESH, ETC.] INTO IT, WHETHER MOST SACRED SACRIFICES OR LESSER SACRIFICES, [THE POT] REQUIRES SCOURING AND RINSING. R. SIMEON SAID: LESSER SACRIFICES DO NOT NECESSITATE SCOURING AND RINSING. GEMARA. Our Rabbis taught: [But the earthen vessel] which it is boiled in it. (3) I know it only when one boiled [the flesh] therein; how do I know it when one poured boiling [flesh] therein? Because it says, which [it is boiled] in it. [shall be broken]. (4) Rami b. Hama asked: What if one suspended [the flesh] in the air-space of an [earthen] oven? (5) Is the Divine Law particular about boiling and absorbing; or perhaps, [it is particular] about boiling [even] without absorbing? (6) — Said Raba, Come and hear: WHETHER ONE BOILED THEREIN OR POURED BOILING [FLESH] INTO IT! (7) — We do not ask about absorbing without boiling; (8) we ask about boiling without absorbing: what is the law? Come and hear, for R. Nahman said in Rabbah b. Abbuha's name: The Temple oven was of metal. (9) Now, if you think that [only] boiling and absorbing [necessitates] breaking, let it be an earthen one? (10) — Since there were the remainders of meal-offerings, which were baked in the oven, so that there is boiling and absorbing, (11) we must make it of metal. A certain oven was greased with fat. [Thereupon] Raba b. Ahilai forbade for all time (12) the bread [baked therein] to be eaten even with salt, lest one come to eat it with kutah. (13) An objection is raised: One must not knead dough with milk, and if he does knead it, the whole loaf is forbidden, because it leads to sin. (14) Similarly, one must not grease an oven with fat, and if he does grease it, all the bread [baked therein] is forbidden until the oven is refired. This is a refutation of Raba b. Ahilai. [It is indeed] a refutation. Rabina said to R. Ashi: Now since Raba b. Ahilai was refuted, why did Rab say: pots must be broken on Passover? (15) Rab maintained that there (16) a metal one is meant. Alternatively, it may be an earthen oven: this [the oven] is fired from the inside; (17) while the other [the pot] is fired on the outside. Then let us burn it [the pot] from within? — He would spare it, lest it break [burst]. (18) Therefore a tiled pan, (19) since it is burnt from without, (20) is forbidden. (21)

(1). The urine is not brought in separately, but mixed (lit. ‘swallowed’) with the other substances. Then it is not noticeable, and can be taken into the Temple.
(2). As enumerated in n. 11, p.458,
(3). Lev.VI, 21.
(4). Rashi: ‘shall be broken’ coming immediately after ‘in it’ indicated that every vessel shall be broken if anything of the sin-offering is absorbed in it, even if it had not actually been boiled in it. If boiling flesh is placed in the vessel, the vessel must absorb some of it.
(5). Thus boiling or cooking it.
(6). The flesh is thus cooked, but the oven absorbs nothing of it. Does Scripture mean that only a vessel in which it is boiled and which thereby absorbs some of it must be broken; or perhaps it must be broken even when it does not absorb?
(7). Thus even if one thing only happened to the vessel (i.e., it absorbed but was not used for actual boiling), it must be broken or scoured and rinsed. Presumably boiling without absorbing is the same.
(8). That obviously necessitates breaking, since absorption is the principal reason for the whole law. For after the time allowed for the consumption of this flesh, the absorbed matter becomes Nothar (v. Glos.), which is forbidden, and it will impart its flavor to any other flesh that is subsequently boiled in it, unless it is scoured and rinsed. (Scouring and rinsing are not efficacious for earthen vessels, for which reason they must be broken.)
(9). It is assumed that the reason is that it should not have to be broken.
(10). For the flesh was not actually placed in the area, but cooked (or roasted) in it on a spit. — Their ovens were open on top.
(11). Baking is technically the same as boiling.
(12). Even if the oven should be fired and burnt through again.
(13). A preserve consisting of sour milk, breadcrusts and salt (Jast.). The bread of course receives the flavor of the fat, and must not be eaten with anything containing milk or a milk product.
(14). One might eat it with meat.
(15). For we see that greased ovens (these were generally of earth) can be refired and used, the heat expelling the traces of fat. Then let the pots too be subjected to fire, which would likewise expel the absorbed leaven (it was on account of the absorbed leaven that Rab forbade their use on Passover).
(16). The oven that could be refired.
(17). Which is efficacious to expel absorbed matter.
(18). Hence if he is told to burn it from within; he will burn it from without and think that enough.
(19). A kind of plaque made of tiles and upon which bread was baked.
(20). The coals being under it and the bread on top.
(21). For use on Passover.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source